את חייבת לי חיים שלמים - אני קראתי, עכשיו תורכם

עד השנה האחרונה הייתי אומר שאני לא קורא ספרים. קריירת הקריאה שלי מסתכמת בכמה ספרי ג'ינג'י שקראתי כשהייתי ילד בבית ספר יסודי. אה, כן, היה גם את האלכימאי בגיל עשרים ושתיים כשרציתי להראות לה (ליעל אשתי) שאני מסוגל להחזיק מעמד בקריאת ספר שלם...

ואז נתן לי חבר מהעבודה ספר וקראתי אותו, היה ממש מעניין. אחריו באו עוד שניים. ואז נעמה החליטה שהיא מוציאה ספר. מתי בדיוק הספקת לכתוב אותו? זה הספר הרביעי שקראתי השנה "את חייבת לי חיים שלמים".

מה שמייחד את הספר הזה בהשוואה לשלושת הספרים האחרים שקראתי השנה זה שהוא ממש סיפור, רומן. האחרים היו ספרי מדע פופולריים במתמטיקה אבל זה נושא לפוסט אחר.

קודם כל עצם העובדה שקראתי ספר שלם זה הישג של הסופרת. הסיפור כתוב בצורה מעניינת מאוד ובשפה שוטפת. יש לסיפור קצב שמשאיר אותך בריכוז, צמא ומסוקרן לאן זה עוד יתפתח.

אני מודה שלקח לי זמן להיכנס לסיפור כי הוא כתוב בגוף ראשון ופונה לגוף שני. הגיבורה כותבת בגוף ראשון ופונה לגיבור המשני כאילו היה זה הקורא עצמו. מאוחר יותר אני מרגיש שאני חלק מהסיפור. מזדהה עם הגיבורה ועם הגיבור המשני.

"זה ספר של נשים" אמרה לי נעמה, מופתעת לטובה כשאני מספר לה שכבר עברתי את החצי. אבל אני לא רק קורא, אני גם מרגיש שעם כל המורכבות והשריטות של הגיבורה אני קצת קולט את המין הנשי. כגבר עם נפש פשוטה יחסית, כמובן עם שריטות משלי, אני יודע שאיש ואישה הם יצורים שונים מאוד בנקודת מבטם על העולם, בעולם הרגש והפרשנות וגם בציפיות. שוביניסט או לא, לדעתי על הגבר ליזום. והאישה, אם תיעתר לחיזוריו, משימתה לא פשוטה. פתאום עולם הרגש וההתאהבות נפרש על ידי סיפור אנושי שאולי קרה בכמה מערכות יחסים.

זה לא פשוט לשפוט את הגיבורה. היא מטולטלת בעולם רגשי עדין, אכולת ייסורי מצפון. הסוף לא היה מה שציפיתי. יש משהו טוב בסופים מפתיעים. בכל מקרה אחד המסרים שלקחתי הוא להיות עירני לחיישני ההתאהבות ומנגד לא להתפשר. האמת שזה די חידד לי את הדרך בה אני חי.

אנקדוטות:

-          "הלו", הוא עונה. זה היה לפני שהוא למד להעתיק ממני את ה'שלום' שלי. [מתוך הספר]
יש משהו יפה בלענות לטלפון במילה שלום. אני למדתי את זה מאחותי וזה הרבה יותר יפה מלענות 'הלו'.

-          לכתוב שמדובר ברומן סוחף יישמע קצת קלישאתי. אעיד על עצמי שנסחפתי כך שזה יהיה נכון להגיד דבר כזה על הספר.

-          הגיבורה מעידה על עצמה שהיא בן אדם של מילים. ברור שזה הקנה לה כבר כמה נקודות זכות אצלי. מה גם שהכותבת שהיא עורכת דין במקצועה וכו'.

-          להצליח לכתוב רעיון ולהתפיח אותו לכדי מאתיים ושבעים עמודים זה אמנות.

שורה תחתונה, תקנו, תקראו ותהנו!