אחד מזכרונות הילדות שלי הוא מודל שהכנתי מנייר. אני לא זוכר מה היה המודל אבל אני זוכר באופן מובהק שכשהיה מוכן הוא היה עדין מאוד. כדי להנות ממנו היה צריך לנהוג בו בעדינות. כמובן שהראשון שנתתי לו את המודל הרס אותו בטעות. זה היה שיעור חשוב מאוד עבורי - משהו יפה אבל עדין - לא שימושי. אם אני רוצה שמוצר יהיה שימושי עלי להתחשב בצורת השימוש והמשתמשים.
מי שמכיר אותי יודע שאני מקפל נייר. אני אוהב את זה. זה תפס אותי כשהייתי ילד ולא עזב אותי מאז. היו כמה שנים שלא קיפלתי אבל התעוררתי מחדש וזה מרגיע אותי. תרפיה אמיתית.
אמרו לי "אבל מה עושים עם זה?" ואני תמיד עניתי "עושים את זה, וזהו".
לפני ארבע שנים בערך עברנו דירה לבנימינה. אחרי תקופה שלנו שם חזרתי לקפל נייר וזה התעורר חזק עד כדי פרויקט אוריגמי בן 1536 חלקים שכבר כתבתי עליו פה פעם.
היו כמה אנשים שאמרו לי, "פה בבנימינה יש מישהו שמקפל נייר, אולי תיפגשו". אני, שלא הכרתי ולא ידעתי במה מדובר ביטלתי את העניין בתואנה שלשם מה? ניפגש, נראה כמה קיפולים ונחזור איש למקומו.
לפני כשנה וחצי שלחה לי אשתי כתבת אינטרנט על אמן אוריגמי ישראלי שמציג בתערוכות אוריגמי בכל העולם, מדי פעם היא שולחת אם היא חושבת שזה יעניין אותי. קראתי שם על אילן גריבי שלקח את קיפולי הנייר כמה צעדים קדימה. ברמה העיצובית והמחשבתית. חשבתי לעצמי שיהיה נחמד להציע לו חברות ברשת החברתית "בטח הוא מעלה שם תמונות של קיפולי ניר שלו ויהיה נחמד לשטוף את העיינים" חשבתי לעצמי. שם, בפרופיל, גיליתי שהוא גר בבנימינה ומכאן המפגש היה בלתי נמנע.
המפגש איתו פתח לי את הראש לתחומים שונים באוריגמי, הוא חשף אותי לעולם שלם, גילה לי מימדים שלא הכרתי. מסתבר שזה היה מפגש ששינה לי את המחשבה לגבי קיפולי נייר. מאז הכרתי את "הקבוצה" שנפגשת אחת לחודשיים ובה מקפלים ומקפלות בגילאים שונים. כל מפגש הוא מעניין ומפתיע, בקיצור, תענוג.
עד כאן פיסת היסטוריה קטנה.
כעת, כמה עניינים טכניים וחפירות למיטיבי קרוא ואחר כך כמובן - תמונות.
את המודל המקופל ראיתי לראשונה באתר של אילן. מודל פשוט ונקי. עיצוב שלו. האמת שהתכנית המקורית לקפל גוף תאורה ממודל אחר, גם עיצוב של אילן, אבל אחרי כמה נסיונות הוחלט לדחות את זה להזדמנות אחרת.
קונסטרוקציית ברזל קניתי אצל "אליאס" בתל אביב.
חשמלים קניתי אצל "זגורי" בתל אביב.
את הנייר קניתי מאילן.
חישבתי את גודל הנייר שאני צריך לפי פקטור הכיווץ של המודל באורך והגובה וחילקתי לשישה חלקים כדי שיהיה קל יותר לבצע. בהתחלה החזיקו אטבים את קצוות היריעות כדי שלא יפתחו. מאוחר יותר מצאתי נעילה על ידי קיפול שהפכה את האטבים למיותרים. גם צורת הדבקת היריעות זו לזו לא היתה כמו בתכנון המקורי. התכנון המקורי היה להדביק יריעה על יריעה, החיסרון הוא שבצורה כזאת יש אזורים חד שכבתיים שמעבירים את האור כמתוכנן ואזורים דו שכבתיים שמעבירים את האור פחות. זה לא מה שרציתי. היה עליי למצוא שיטה להדביק את היריעות בלי שישימו לב איפה מתחילה ואיפה נגמרת כל יריעה. אפשר לומר שחצי הצלחתי.
השתמשתי בשלושה סוגי דבקים:
1. דבק פלסטי - ייבוש איטי לכל יריעה.
2. דבק נייר - דבק סמיך יותר, ייבוש מהיר יותר כדי להדביק את היריעות זו לזו.
3. דבק חם שממנו גם נכוויתי - להדביק את הנייר לברזל.
וכעת, תמונות:
ככה זה מתחיל:
כשמכווצים ("קולאפס") זה מקבל צורה יפיפה:
מבט מאחור:
אני עושה פרצוף רציני:
תפסתי גליל:
נעילה שמונעת פתיחה של הקיפול:
חותכים, מבריגים, חשמלים:
אטבים לעידוד ההדבקה:
רכבת הרים, רגע לפני הסגירה:
דבק דבק חם, דבק דבק חם, דבק חם... היד! היד!... :
אני בגובה:
אני מבסוט כשעה לפני כניסת שבת:
המנורה באור יום:
המנורה בחושך לילה:
ומעוד זוויות:
קונסטרוקציית ברזל קניתי אצל "אליאס" בתל אביב.
חשמלים קניתי אצל "זגורי" בתל אביב.
את הנייר קניתי מאילן.
חישבתי את גודל הנייר שאני צריך לפי פקטור הכיווץ של המודל באורך והגובה וחילקתי לשישה חלקים כדי שיהיה קל יותר לבצע. בהתחלה החזיקו אטבים את קצוות היריעות כדי שלא יפתחו. מאוחר יותר מצאתי נעילה על ידי קיפול שהפכה את האטבים למיותרים. גם צורת הדבקת היריעות זו לזו לא היתה כמו בתכנון המקורי. התכנון המקורי היה להדביק יריעה על יריעה, החיסרון הוא שבצורה כזאת יש אזורים חד שכבתיים שמעבירים את האור כמתוכנן ואזורים דו שכבתיים שמעבירים את האור פחות. זה לא מה שרציתי. היה עליי למצוא שיטה להדביק את היריעות בלי שישימו לב איפה מתחילה ואיפה נגמרת כל יריעה. אפשר לומר שחצי הצלחתי.
השתמשתי בשלושה סוגי דבקים:
1. דבק פלסטי - ייבוש איטי לכל יריעה.
2. דבק נייר - דבק סמיך יותר, ייבוש מהיר יותר כדי להדביק את היריעות זו לזו.
3. דבק חם שממנו גם נכוויתי - להדביק את הנייר לברזל.
את
הקיפול עצמו כבר קיפלתי עשרות פעמים. כאן היה עליי להתחשב בסוג הנייר שיעביר מספיק
אור ושיעמוד בחום של המנורה. היה עליי להתחשב בסוג המנורה כדי להגיע למינימום
חימום. גם הקונסטרוקציה עליה הדבקתי את הנייר - שיהיה מרחק מינימלי מהמנורה עד
לנייר. אחת הסיבות שיכולתי להשתמש בדבק חם היא העובדה שהשתמשתי בנורות לד שכמעט
ולא מייצרות חום.
וכעת, תמונות:
ככה זה מתחיל:
כשמכווצים ("קולאפס") זה מקבל צורה יפיפה:
מבט מאחור:
אני עושה פרצוף רציני:
תפסתי גליל:
נעילה שמונעת פתיחה של הקיפול:
חותכים, מבריגים, חשמלים:
אטבים לעידוד ההדבקה:
רכבת הרים, רגע לפני הסגירה:
דבק דבק חם, דבק דבק חם, דבק חם... היד! היד!... :
אני בגובה:
אני מבסוט כשעה לפני כניסת שבת:
המנורה באור יום:
המנורה בחושך לילה:
ומעוד זוויות:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה